עוד לא נגמר

טוב, שלושה חודשים אחרי שחזרנו קיבלתי מכתב מרשות הנהיגה ההולנדית או משהו כזה עם הודעת תשלום קנס על סך 55 יורו. העבירה: נסיעה במהירות של 90 קמ"ש באיזור של 80 קמ"ש. מובן שהתשלום לא אפשרי בכרטיס אשראי אלא רק באיזה סוג של העברה בנקאית.

נראה מה נעשה.

עוד קצת - תכתובת ביני לבין מרייקה וחרברנד

---

From: Gerbrand Feijten [mailto:famfeijten@casema.nl]
Sent: Monday, August 24, 2009 2:57 PM
To: Avi Zana 1
Subject: Re: Thank you so much

Hallo Avi,

We are so sorry that we do answer so late,but we are really happy that your visit to us and to our country was so successful.

Thank you also for your positive review at the B&B-site.

We had several requests from other israëlian people after your visit, but because they asked availability within a few days, it was a pity; we didn't have possibilities.

For us it was also a pleasure to meet you and your daughter.

Thank you for visiting us and best greetings to Tal.

Marijke en Gerbrand Feijten

----- Original Message -----

From: Avi Zana 1

To: Gerbrand Feijten

Sent: Tuesday, July 28, 2009 2:04 PM

Subject: Thank you so much

Hi Marijke and Gerbrand

We returned to Israel a week ago and still can not wipe the smile of our faces. We wanted to thank you again for the lovely hospitality and the great service we received from you. We will always rememmber the netherland as an amazing place first because of people like you.

Here is our review at the Netherland B&B Site:

Average:	9.6
Price/quality:	10
Hygiene:	10
Service:	10
Comfort:	9
Location:	9

Positive Experiences: Gerbrand and Marijke were just amazing. Everything was just perfect. The room the balcony, the breakfast, the bath room , everything !. The hosts were just pleased to help with every question we had and did every thing for us. The room was always clean and we fekt like at home

Negative Experiences: NONE

Avi Zana (Couple) Modiin Israel , July 2009

Avi and Tal Zana from Israel

עת סיכומים

זהו. נגמר..

אחרי מאות קילומטרים ברכב, מאות גרמים של חמאה, כמה ליטרים טובים של קולה, כמה מאות חתיכות צ'יפס, פיצה, המבורגרים, פסטה ומיני מטעמי אומות אירופה, אחרי נסיעה בכל כלי תחבורה אפשרי (חוץ ממונית ואופניים אולי) אחרי לינה בשלוש מדינות ומפגש עם אנשים מוזרים יותר ומוזרים פחות, אנשים נחמדים יותר ונחמדים פחות , אחרי עמידה באינסוף תורים ....(ואתם יודעים כמה אני שונא תורים), אחרי אינסוף חוויות שאני כבר לא מסוגל להכיל את כולן כי כל אחת טובה יותר מקודמתה, אחרי שבועיים אינטסנסיביים שבהם הייתי עם טל 24 שעות צמודים כמו שאף פעם לא היינו, אחרי כל זה ועוד אני יכול לסכם בסיפוק שזה בהחלט היה הטיול הכיפי ביותר שהיה לי אי פעם. טל היא אחלה פרטנרית. זורמת , לא מתלוננת, מתקתקת ובכלל אנחנו משדרים על אותו גל. אני מאוד נהניתי מהחברה ומהחוויות המשותפות ואני משוכנע שגם היא (עכשיו היא בחדר עם חברות ומספרת להם את כל הקוריוזים מהטיול).
אני שמח שלא ויתרתי על כתיבת הבלוג הזה על מנת שהכל יישמר לנצח. כמו שאמרתי קשה להכיל את כל החוויות אז חלק מהן נבלעו בתוך החוויות האחרות ולכן בבוא הזמן כשנרצה להיזכר תמיד נוכל לחזור לכאן ולהתענג על הרגעים הנפלאים האלו.

טל , מזל טוב לבת מצווה שלך. מקווה שנהנית כמו שאני נהניתי. יהיה קשה לייצר טיול טוב מזה (אבל אני מבטיח לנסות...).


להתראות בטיול הבא !

היום השישה עשר - 18 ביולי - קובנט גרדן, ליון קינג וחזרה הביתה

יום אחרון ! חוזרים הביתה. שמחה מהולה בעצב.. קמנו כדי לעשות סגירות אחרונות של האריזה. העברתי את כל הדברים הכבדים לתיקי הגב כדי שבמזוודות לא יהיה עודף משקל. כל תיק גב שוקל עכשיו איזה חמש עשרה קילו.

יצאנו לכיוון קובנט גרדן שוב כדי לתפוס אווירה שוב וכדי לראות עוד מופעי רחוב שלא ראינו. מובן שהאמנים שהיו כאן ביום הקודם שהיינו היו שוב (אחד מהם עושה את אותו מופע במיקום אחר ועם בגדים אחרים.. תחמן). קנינו עוד קצת שטויות וטל אפילו הצטיירה בקריקטורה צבעונית שהיא כל כך רצתה. יצא מדהים. משם הלכנו לרחוב סטראנד שזה רחוב פלצני כזה ושם קנינו אוזניות לירדני ואוזניות לטל.

אחרי זה נכנסו לתיאטרון לייסום שם מציג מלך האריות. במילה אחת : וואו !!!!

איזו הצגה מדהימה. איזה תלבושות איזו תפאורה איזה פסקול. באמת שאף פעם לא ראיתי כזה. מי שנוסע ללונדון שיזמין מראש כרטיסים להצגה ושלא יוותר על זה. ישבנו קצת רחוק אז אני ממליץ לשלם קצת יותר ולשבת קצת יותר קרוב (ב Stalls).אם גריז (שהיה סביר) מקבל ציון 7 אז מלך האריות מקבל ציון 11 !!. איך אני שמח שלא ויתרתי על זה !!


אחרי ההצגה אצנו חזרה לבית של סימה ונפרדנו ממנה (היא קצת מצוננת אז היא לא באה איתנו לשדה). רציתי מעל במה זו להודות לה על כל מה שהיא עשתה עבורנו , האוכל והדאגה, ההצגה הראשונה והקניות והנדנודים... מקווה שלא היינו עליה למעמסה. אנחנו נהננו מתשומת הלב למרות שלפעמים לטל ולה היו חילוקי דעות כיאה לסבתא וילדה מתבגרת...

קולין הסיע אותנו להית'רו ולאחר פקק קטן עשינו תהליך צ'ק אין שבו נאלצתי להיפרד מהדאודורנט ומקצף הגילוח שלי. פסיכיים שם. אסור להעלות נוזלים בנפח גדול מ 30 מ"ל מחשש לפצצות נוזליות ... מה שעוד מוזר זה שאחרי הקטע של הבידוק הבטחוני לא היתה ביקורת דרכונים כך שלא נרשם בשום מקום, אלא אם כן פספסתי את זה, שיצאתי מלונדון..

אכלנו במסעדת גי'רף בשדה. אוכל מגעיל..
אחר כך בטיסה האוכל היה עוד יותר מגעיל וגם חילקו לנו עיתונים. ממש לא התגעגעתי לכותרות המבאסות האלו..

זהו. הגענו בבוקר וכל היציאה עברה ממש חלק. אגב, טיפ: מי שעשה קניות בדיוטי פרי ביציאה מהארץ והשאיר בפטור ושמור שילך לקחת את המוצרים משם לפני איסוף המזוודות כשהתור עוד קצר. משם הלכתי לקחת את המזוודות ושלושתן יצאו תוך דקה מהרגע שהגעתי לשם. פוקס.

קרן וירדן ויואב חיכו לנו והשמחה היתה גדולה. האוטו גם חיכה בדיוק כמו שהבטיחו ממלם ובבית חילקנו את השלל. Home Sweat Home.

תמונות היום השישה עשר

היום החמישה עשר - 17 ביולי - בריטיש מיוזיאום, לסטר סקוור

היום קמתי בבוקר לצלילי ההשכמה של הטלפון . ירדן היה חייב לדבר איתי אז כבר בשש ורבע קמתי. מאחר ולא היו לנו תכניות להיום הבוקר התנהל בעצלתיים עד שיצאנו בעשר ורבע לכיוון לונדון.

אגב בעניני תחבורה הכי מומלץ לקנות כרטיס daily travelcard על בסיס יומי . זה עולה 5.6 פאונד לאזורים 1+2 שזה מכסה את כל מרכז לונדון עד פטני (שזה די והותר) + 1 פאונד לילד שמתלווה איתך לכל האיזורים. בקיצור כל אפשרות אחרת הרבה יותר יקרה.

נסענו לBritish Musem הסתובבנו שם כשעה וחצי ואחרי שהבנו את הפרנצפיפ פרשנו. לא שיש משהו רע בזה אבל זה כנראה לא הבילוי החביב עלינו. האמת שהמומיות והפסלים הענקיים מאשור וממצריים היו מענינים אבל כל השאר מתאים לאחרים (ויסלח לי אורי ברוך..).

הלכנו לחפש את מוזיאון הצעצועים על בסיס מפת הרכבת התחתית שלקחנו מסימה וקולין כשהגענו. בגלל שהמפה היא כזאת בערך לא ממש מצאנו וגם כששאלנו אנשים לא ידעו. בצר לנו החלטנו לנסוע ללסטר סקוור שם נכנסנו שוב לפיצה האט (היינו שם שלשום) ואכלנו ארוחת הפי מיל ב 4 פאונד (פיצה+ לחם שום + שתייה). שווה לכל נפש ואפילו טעים למרות שתיירותי.
אחרי זה רצינו להכנס לסרט . ניסינו להכנס לברונו שזה הסרט החדש של ההוא שעשה את בוראט אבל לא הסכימו למכור לנו כרטיסים כי זה לגיל 18 ומעלה. אז ביקשנו סרט אחר אז הסתומה בקופה מכרה לנו כרטיסים לסרט שנקרא onebc שזה איזה קומדיה עם ג'ק בלאק על פרההיסטוריה או משהו. כששאלנו מתי מתחיל הסרט היא אמרה שהוא התחיל כבר לפני עשר דקות. סתומה !! תחזירי הכסף יה אהבלה. יצאנו מאוכזבים ישירות לקופת הכרטיסים להצגות. קניתי כרטיסים לליון קנג מחר בשעה 14:00 במחיר מופקע של 101.5 פאונד.

אחרי זה כבר לא התחשק לנו להסתובב אז חזרנו.

סימה וטל עוד יצאו לשעתיים לוונדסוורת' כדי לעשות קוויק שופינג וחזרו עם שלל נוסף. אני עדכנתי את הבלוגים והתמונות וגם ארזתי . זהו יום ללא ענינים מיוחדים.

מחר היום האחרון !!!

תמונות היום החמישה עשר

היום הארבעה עשר - 16 ביולי - לונדון דנג'ן, מוזיאון ריפלי, אוקספורד

היום שחררנו את סבתא סימה לעיסוקיה והסתובבנו לבדנו כמו בימים עברו..

בבוקר נסענו ל london dungeon ונחשו מה ? עמדנו בתור כמעט ארבעים דקות ואז אחרי שנכנסנו חיכינו עוד עשר דקות עד שהתחיל הסיור. הסיור הוא בקבוצות של בערך שלושים איש. הסיור היה מצחיק יותר מאשר מפחיד. שוב הקטע הזה של האנגלים להראות שהכל היה נורא ואיום פעם (ג'ק המרטש, מגיפת דבר, השריפה הגדולה, עינויים וכו'). יש המון חלקים במסלול כולל כל מיני שחקנים שממש נכנסים לדמויות ה"מפחידות"שהם מגלמים. נראה לי הפרעה קשה לעבוד במקום כזה.. בסוף המסלול יש מתקן שמדמה את הנפילה שחווים אנשים שנתלים. זה נפילה מגובה של ארבעה מטר. האמת אחרי יורודיסני זה ממש פתטי..

בכל חור ובכל מוזיאון או אטרציה שנכנסנו מצלמים אותנו כחלק מתהליך החיול לאותה אטרקציה. בואו רק תצטלמו ואחר כך בואו תקחו תמונת מזכרת רק עבור 10 פאונד... כמו שלימור גולדשטיין היתה אומרת: שיחפשו את החברים שלהם..

משם הלכנו לאכול במקדונלדס בפיקדילי. יש שם מתקן בשירותים שמאחד בתוכו גם מים לשטיפה, גם סבון וגם מייבש ידיים. תראו ממה אני מתלהב... בדרך נכנסנו לטרוקדרו שזה מרכז גדול כזה של מכונות משחק. המון רעש וצלצולים. היה שם בחור אחד שלא ראיתי כמותו בחיי. הוא הפעיל את המכונה של הריקוד (שצריך לעקוב אחרי החיצים שהמכונה מראה כדי לעמוד בקצב הריקוד). בקצב מדהים הוא עשה את כל הקומבינציות. חייבים לראות. העליתי את זה לתמונות.


אחרי כן הלכנו למוזיאון ריפלי שנמצא בפיקדילי. מוזיאון שמתעד כל מיני תופעות אנושיות ובלתי אנושיות כמו לדוגמא ציורים שעשויים ממוך של מייבש כביסה או אדם שיש לו קרן בראש או אדם שיש לו חור בראש או אנשים שמסוגלים לבלוע כל דבר וכו'. אני מאוד נהניתי והייתי יכול להעביר כאן יום שלם. גם טל נהנתה למרות שחלק מהמוצגים היו קשים לצפייה (למשל איך נראה אדם שעובר הוצאה להורג בכיסא חשמלי....).

אחרי כן צעדנו לנו ברחובות REGENT ו OXFORD. נכנסו ל hamleys. חנות הצעצועים הגדולה ?? בעולם. המבחר מרשים באמת אבל המחירים ??.. חפשו מי ינענע אותם. מכונית עם שלט ב 40 פאונד..??

אחרי הצעידה הממושכת החלטנו שדי להיום וחזרנו הביתה. אני נשפכתי כבר בתשע בערב....

תמונות היום הארבעה עשר

היום השלושה עשר - 15 ביולי - מאדאם טוסו, קובנט גרדן וגריז

איזה בריטים אלו !! הכל הפוך ובכל מקום יש שלטים : תעשה את זה אחרת תיקנס ב 50 פאונד. אל תעשה את זה אחרת תיקנס ב 200 פאונד. או : אתה יכול לחסוך עד 23.2 פאונד לשנה אם תעשה ככה וככה...



היום נסענו למאדאם טוסו שהוא מוזיאון השעווה הגדול ?? בעולם. עמדנו בתור (אנחנו כבר מומחים בזה) למרות שקנינו כרטיס משולב עם הלונדון איי (אגב מי שמתכנן לבקר בכל האתרים האלו מומלץ לקנות כרטיס משולב - אתה יכול לחסוך עד 19.2 פאונד..). אחרי שכבר נכנסנו נאלצנו להתחכך בכל נתיני אומות העולם ובקושי יכולנו להתקרב לפסלים שלא לאמר להצטלם איתם. הכי מצחיק זה שכדי להצטלם עם מייקל ג'קסון יש שם תור נפרד של קרוב לשלושים איש. פסיכיים..

בתוך המוזיאון יש קטע כזה של הפחדות (מעין פרומו ל dungeon) שהיה נחמד ומשעשע. בכלל לאנגלים יש קטע עם לנסות להפחיד ולהיות ספוקיים ולדבר על רצח ודברים נוראיים. משהו מופרע בממלכה הקטנה. רק באיזורים שאנחנו היינו יש חמישה מקומות כאלו.

יצאנו מהמוזיאון. האמת שמנו וי אבל בהחלט אפשר לוותר מבחינת עלות תועלת (מחיר + תורים+ צפיפות). אגב אפשר להזמין כרטיסים מהארץ לכניסה בשעות אחר הצהריים בחצי מחיר.



משם הלכנו ללסטר סקוור כדי לקנות כרטיסים להצגה. המחירים ל lion king היו בשמיים ומאחר וסימה הזמינה לא רציתי להעמיס עליה אז קנינו ל Grease. משם הלכנו ל covent garden כדי לספוג אווירה כמו שאני וטל אומרים כל הזמן. מופעי הרחוב היו נחמדים. האמנים שמופיעים ממש מומחים בקטע של משיכת הכסף מהקהל. זאת הפרנסה שלי. אין לי עבודה אחרת. תרומה ממוצעת של 20 פאונד זה מה שמקובל כאן. יש כאן קטע שהם לוקחים ילד מהקהל כדי שישתתף איתם במופע (נגיד יזרוק צלחות לזה שרוכב על חד אופן כדי שיתפוס אותן). הבדרן נותן לילד 5 פאונד כאות הוקרה על השתתפותו במופע (וגם כדי לרמוז שאם הילד קיבל 5 פאונד אז בטח לפרפורמר מגיע יותר...). מובן שההורים של הילד מחזירים את ה5 פאונד לבדרן וכן כל שאר הקהל שתורם ביד נדיבה.



מאחר והיו לנו כמה שעות לשרוף עד להצגה הסתובבנו קצת ברחוב פיקדילי ובסביבה שם. עשינו הפסקה כל חצי שעה כדי לנוח (וגם כדי להעביר את הזמן).



ההצגה התחילה בדיוק בזמן והיתה ממוצעת לטעמי. הפסטיגל בישראל למשל הרבה הרבה יותר מושקע. השחקן הראשי היה חסר כריזמה וכשרון משחק. לא ברור מה הוא עושה שם ? אין מה להשוות לג'ון טרבולטה כמובן. השירים הקצביים היו כיפיים אבל באחרים אפשר להרדם. הם די נצמדו לעלילה של הסרט וגם הריקודים היו יפים. לידינו התישבו שלושה ישראלים צעירים. אסור היה לצלם כלום בהצגה אבל אני הצלחתי לצלם חלק בוידאו. בלינק בכותרת הדף אפשר לראות. חוץ מזה אפשר להגיד שראינו הצגה בלונדון. טל אגב אומרת שהיא נהנתה חוץ מזה שהיא לא ראתה את הפרצופים של השחקנים (השאירה המשקפיים בבית של סבתא).



חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים..

תמונות היום השלושה עשר